<h1>ספר החינוך מצוה ש"א</h1>
<h2>דף נב.</h2>
שלא נעשה מלאכה ביום שביעי של פסח שהוא יום אחד ועשרים בניסן, שנאמר [ויקרא כ"ג] ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. שורש מצוה זו וכל עניינה כתוב במצוה הקודמת דהיינו יום ראשון של פסח. ואולם ראוי שאבאר לך בני עניין שני ימים טובים של גליות, למה נהגנו לעשות שני ימים טובים בכל מועד ומועד, ותורתינו לא חייבתנו כי אם ביום טוב אחד כמו שבא בכתוב מפורש בפסח ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי וכן בעצרת וראש השנה וסוכות. והאמת כי העניין הוא עכשיו מנהג לבד לא חיוב אחר, רצוני לומר, שאין אנחנו עושין אותו היום מפני הספק כי כל ישראל בקיאין עכשיו בקבוע החדשים ויודעים יום המועד מכוון על פי החשבון המקובל בידם, כמו שכתבתי למעלה בסדר בא אל פרעה [מצוה ד'] עשה א'. ונקבע המנהג מפני שמתחלה כשהיו אנשים סמוכים בארץ היו קובעין החדש על פי הראייה כמצות התורה, כמו שכתבתי שם, על כן כל מקומות ישראל הרחוקים מן המקום הנבחר שהקבוע שם שלא היו יכולין שלוחין להגיע שם להודיען יום הקבוע היה להם ספק באי זה יום קבעו החדש, אם ביום שלשים או בשלשים ואחד, והיו עושין המועד שני ימים מפני ספק זה, ואולם לא היה ספק להם לעולם ביותר מיום אחד לפי שלעולם היו קובעין ראש חדש ביום שלשים או בשלשים ואחד בין בעדים או שלא בעדים, כי ידוע הדבר וברור שאין חדוש הלבנה מתאחר יותר, ועל כן בין יבואו עדים או לא יבואו היו קובעין ראש חדש ביום שלשים ואחד. ומפני הספק הזה שיש לרחוקים מירושלם קבעו להם בתחלה לעשות שני ימים יום טוב, וחכמים זכרונם לברכה תיקנו גם עכשיו לרחוקים מן הארץ לעשות שני ימים כדת שהיו עושין בזמן ההוא, ואף על פי שכל ישראל היו בקיאין בקיבוע החדש, כמו שאמרנו, אבל הקרובים וכל שכן הדרים בארץ ממש אין ראוי שיעשו כי אם יום אחד כמנהג אנשי המקום מעולם, וכן נהגו לפי מה ששמענו. ומן הטעם הזה שאמרנו שהדבר הוא תקנת חכמים לא ספק אמרו מן המפרשים שלא נאמר עכשיו בשני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה כמו שבא בגמרא [ביצה ד' ע"ב] דבזמן שהיה הדבר ספק היו אומרים כן, אבל עכשיו מכיון שמתקנת חכמים הוא ולא מתורת ספק כלל לא נאמר כן אלא דינם כקדושה אחת. ומהם שאמרו דמחמת הספק הראשון תקנום חכמים זכרונם לברכה ולא נחמיר בהם יותר מבראשונה. ועוד הכי איתמר בגמרא [שם], נולדה בזה מותרת בזה, כבר היה בטל הקבוע על פי הראייה לפי הדומה, וכן נהגנו היום. וכל מה שאמרנו דווקא בשני ימים טובים של מועדי השנה חוץ מראש השנה דאלו בראש השנה בכל מקום כקדושה אחת היא ונולדה בזה אסורה בזה מפני שגם בבית הוועד היו עושין אותו לפעמים שני ימים יום טוב שלא מתורת ספק, וכגון שבאו העדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש, ומכל מקום גם בראש השנה מתקנת חכמים הוא היום לעשות שני ימים בכל מקום אחר שאנו בקיאין בקיבועא דירחא.
